פעם, מזמן, כשהאינטרנט היה עוד המצאה טכנולוגית מופלאה ולא טריוויאלית, היינו מקבלים במייל כמויות של דברים משעשעים. תמונות של נופים מופלאים, אומנויות פוטושופ, בדיחות, סרטונים וחתולים. הרבה חתולים. למי שיש ספק, האינטרנט הומצא בשביל המלכים הפרוותיים הללו.
לא עוד. תקנו אותי אם אני טועה, אבל כבר הרבה פחות מיילים מצחיקים מסתובבים בשכונה. החושים שלנו קהו, הזמן שלנו יקר יותר, כבר ראינו כמעט הכל ואפילו אמא שלי כבר יודעת שאי אפשר להרוויח סנט מכל מייל שמעבירים הלאה. התבגרנו.
לצערי, את ה"זמן" שנשרף, המשאב היקר ביותר, לא הרווחנו בחזרה. הלכו החתולים והגיעו גזלני זמן אחרים (facebook, RSS…). ובסופו של יום, כשאני הולך לישון, הספר שהתחלתי לפני חודש נותר על שידת הלילה מיותם ומעלה אבק וגם אני מדליק את הסמארטפון ו"מתעדכן".
לו רק נשכיל לעצור ולבחון את גזלני הזמן, בזמן ובגלגול הנכון.
